ריאיון עם גילית חומסקי

תקופת השירה האהובה עלייך
שנות ה-50. כשאלתרמן ויהודה עמיחי עדיין בחיים.
משורר אהוב. או שניים
דליה רביקוביץ. יהודה עמיחי.
"אלוהים" בשבילך
חצי הכוס המלאה
אהבה
המניע היחיד. בכל מיני גוונים וצורות
בני ברק
מקבלים רק ילדות אחת.
שאלות:
מתי הפעם הראשונה שהסתכלת במראה ואמרת לעצמך "אני משוררת"? מה זה בעצם אומר "להיות משורר", ומה ההבדל בין להיות רואה חשבון שכותב שירים למשורר?
לא בטוחה שיש הבדל. מי שיש לו דחף לכתוב שירים והוא מממש אותו הוא משורר. הוא יכול להיות משורר נפלא או גרוע, בלי קשר למאפייניו הנוספים. לא באמת הגעתי להחלטה להיות משוררת – כתבתי שירים לפני שידעתי שיש בעולם שירה מודרנית. מסתבר ששירה מודרנית היא בעצם אינטואיציה מאד קמאית. כשגיליתי שעוד אנשים עושים את זה ויש לזה שם, זה קיבל כותרת ונהיה קצת פחות משונה. יש משהו מביך וקלישאתי בכותרות. וגם בלשלוף פתאום עט ונייר. לקח לי הרבה שנים להודות בשניהם.
כמשוררת דתיה, בזמן האחרון, יש מן התקדמות בחשיפת השירה האמונית-דתית-ליטורגית. למה לדעתך?
השתנינו כחברה, וגם היצירה שאנחנו יוצרים וצורכים השתנתה. פעם היה קול אחד שולט, וכל היתר התנהלו בפריפריה של היצירה. עברנו מתפישה קולקטיביסטית לאינדווידואליסטית, והיום מחפשים דווקא את הייחודי. זה הרבה יותר נכון בעיני, כי אדם הוא תבנית נוף מולדתו וכל אחד חווה את מולדותיו אחרת. גם החברה הדתית עברה שינוי  –  לפחות בחלק ממנה יש הרבה יותר פתיחות לעושר תרבותי. כך שיותר אנשים מאמינים כותבים ומוציאים את כתיבתם החוצה, ויותר אנשים קוראים אותם.
איך האמונה משפיעה עלייך כמשוררת, אם בכלל?
גם אני תבנית סך כל מולדותיי. אני אישה, ואני יהודיה מאמינה. כל מילה שאני כותבת בוקעת משם.
שירה מודרנית. יש דבר כזה?
כמובן. כשבין היתר, החריזה היא אפשרות ולא חוק.
בכל רעש הוויכוחים על ביטול המיצ"ב, אי אפשר שלא לקחת את הדיון גם לשאלת הערכה בחינוך:
את חושבת שניתן לתת ציון במקצוע כמו ספרות?
תשמע, בבית הספר היסודי הייתי תלמידה איומה. חלמתי ובהיתי וציירתי ונכשלתי בכל המבחנים. ככה שהיית מצפה שאתמוך בביטול הבחינות. האמת היא שדווקא למען הילדים הרחפנים והתלמידים הגרועים, אני ממש מקווה שמישהו שם במשרד החינוך יתעשת ויחזיר אותן. כי בסופו של דבר, אין תחליף לעמידה בבחינה אובייקטיבית. בהגיע יומי עמדתי בכל הבחינות, ואפילו בהצלחה. אם לא היו בחינות הייתי סוחבת עד היום את תחושת חוסר ההתאמה וחוסר המסוגלות. החלופה של עבודות והערכה אישית גוזלת מהתלמידים את האפשרות לדעת שהם הצליחו באמת, ולא כי ידעו להגיד למורה את מה שהוא רוצה לשמוע (ובינינו, כל ילד יכול להגיד לכל מבוגר מה שהוא רוצה לשמוע). אם יש קשר בין בחינה בספרות לספרות עצמה? לא בהכרח. אבל היא כן מניחה יסודות ופותחת חלון. וממילא הציון הוא לא על נפש ספרותית, אלא על היותך אדם עם ידע כללי סביר, שמסוגל לשנן חומר ולענות על שאלות סבירות.
טוענים שאמנים הם אנשים לא יציבים. יש לי נטייה להסכים עם הטענה על סמך הכרות עם כמה. אבל לך יש תואר שני, ואת דוקטורנטית לספרות בבר אילן.
קודם כל אני כבר לא דוקטורנטית בבר אילן. אבל כן, סיימתי תואר שני. אפילו די נהניתי ממנו.
 אמנים, יש לכם תקווה.
 
נולדת בבני ברק. היום היא חרדית. איך את מתייחסת לזה?
היא היתה די חרדית כבר בילדותי. זה נכון שהיא התחרדה עוד יותר במהלך השנים. איך אני מתייחסת לזה? אני תומכת מאד נלהבת של ערים מעורבות. כולם צריכים לדעת להסתדר עם כולם, ולכולם יש מה להרוויח. יש לעיר הזאת אפקט של מגנט הפוך – אני הולכת ברחובות והם הודפים אותי החוצה. כתבתי עליה ספר, והמשכתי הלאה.
מסר לגולשים?
הושטות יד קטנות הן תיקון עולם ענק. מעיינות של יצירה נפערים משם.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *